לאורך השנים הדרכתי מאות מטיילים – קבוצות, משפחות, יחידים. טיילנו בנחלים, טיפסנו על הרים, עמדנו מול נופים שעצרו נשימה. אבל הרגעים שאני הכי זוכר הם לא בהכרח הנופים. אלה היו המבטים. השאלות. השתיקות.
לפני כמה שבועות עמדנו בהר הצופים, מול ירושלים. אחת המשתתפות שאלה אותי פתאום: "תגיד זיו, אתה עוד מתרגש מזה?"
חייכתי. לא רק שאני מתרגש – אני משתנה עם כל קבוצה מחדש. כל סיור הוא לא רק תנועה במרחב, אלא מסע רגשי ותרבותי.
כי טיול אמיתי, כזה שנוגע, לא עובר רק דרך הרגליים – הוא עובר דרך הלב.
וזה מה שאני מנסה להביא בכל הדרכה שלי: סיפור שיחיה מחדש, מקום שירגיש אישי, וחוויה שתישאר גם אחרי שחוזרים הביתה.
